תולדות חיו של האריז"ל הקדוש

                         

האריז"ל

בן 35 הוא הופיע בצפת, אפוף מסתורין והוד. במהלך שנתיים וחצי בלבד, עד למותו החטוף, הוא שינה את פני ההיסטוריה וחולל מפנה אדיר בחכמת הקבלה, המפנה שפתח אותה אלינו, אל העם.

האר"י (1534—1572) היה גדול מקובלי צפת במאה ה-16 ואחת הדמויות המרכזיות והמשמעותיות ביותר בתולדות חכמת 

הקבלה. תולדות חייו מרתקים ואפופי מסתורין, החל מרגע לידתו, שבו התבשר אביו כי בנו נועד לגדולות, ועד למותו 

הפתאומי בביתו הצופה אל הנוף ההררי סביב העיר צפת.

הזוהר — כל עולמו

האר"י נולד בירושלים בשנת 1534. כשהיה בן שמונה נפטר אביו, וכתוצאה מכך סבלה המשפחה מקשיים רבים. כדי להיטיב 

את מצבם החליטה אמו לעבור לגור עם אחיה במצרים. שם התגורר האר"י לאורך מרבית חייו. 

כבר בהיותו נער אהב להסתגר 

בחדרו שעות על גבי שעות ולהעמיק בפרשיותיו הנסתרות של ספר הזוהר,

 ספר הספרים של הקבלה. הזוהר היה כל עולמו של האר"י.

באותם ימים שימשה צפת מרכז ללימוד תורת הסוד, ותלמידים רבים נהרו אליה מכל עבר.

 כבר אז ידע האר"י שיבוא יום וגם הוא ימצא את דרכו אל עיר המקובלים.

האר"י עולה לצפת

בשנת עלייתו של האר"י לצפת פקד חורף קשה את מצרים. הגשמים היו חזקים מנשוא,

 רוחות עזות תלשו גגות מבתיהם, הנילוס עלה על גדותיו והציף כפרים שלמים בנחלי בוץ ומים.

האגדה מספרת שבאחד הלילות הסוערים ביותר של אותו חורף נורא, 

"נתגלה" אליהו הנביא אל האר"י ואמר לו שקצו קרוב, ושעליו לעלות לצפת מכיוון

 ש"האנושות כבר מוכנה". עוד מספרת האגדה שנאמר לאר"י כי שם הוא גם יפגוש 

את רבי חיים ויטאל, התלמיד היחיד שיוכל לכתוב את דבריו, ולו הוא ימסור את כל חכמתו.

וכך, בשנת 1570, בהיותו בן 36, מחליט האר"י לעלות אל ארץ ישראל. 

שנים ארוכות חיכתה האנושות למורי הדרך המתאימים שיִפְתחו את שערי 

חכמת הקבלה לכל אדם. הגעתו של האר"י לצפת ופרסומו ברבים של ספר הזוהר 

באותן שנים היו סימן לכך שהגיעה העת לפרסם את סודות הקבלה ברבים.

ניצוץ הרשב"י

בצפת עמד האר"י בראש חבורת מקובלים שהייתה מכונה 

בפי כול "גורי האר"י". בין חבריה היו גיסו של האר"י רבי שלמה אלקבץ

 (מחבר הניגון המפורסם "לכה דודי") והמקובל הגדול רבי משה קורדובירו (הרמ"ק), מחברו של הספר "פרדס רימונים".

אף על פי שרבי קורדובירו הלך לעולמו זמן קצר לאחר בואו של האר"י לצפת, 

מספרת האגדה שהוא היה הראשון שהכיר בגדלותו ושימש לו כחבר ותלמיד:

 "דעו לכם, שאיש אחד היושב פה יקום אחרי ויאיר עיני הדור בחכמות הקבלה… 

שבימי היו הצינורות סתומים… ובימיו יתגלו הצינורות… ודעו שהוא אדם גדול,

 ניצוץ הרשב"י". מכאן שאף הרמ"ק עצמו קבע כי האר"י עתיד להיות ממלא מקומו ויורשו, וציווה על תלמידיו לקבלו כרבם.

קשה לתאר את שיעור קומתו ואת גודל חשיבותו של האר"י. תוך שנתיים ומחצה בלבד הוא הצליח להותיר חותם כה עז 

בהיסטוריה של המחשבה הקבלית. ועם זאת, האר"י מעולם לא העלה את דבריו על הכתב. כל משנתו הקבלית ידועה לנו רק 

מכתבי תלמידיו, שהבולט והגדול שבהם היה ממשיך דרכו, הרב חיים ויטאל.

השרביט עובר אל רבי חיים ויטאל

"היכן הלך חיים ויטאל? וכי בשעה כזאת הלך מאצלי?" ויצטער מאד האר"י, "היה ברצוני למסור לך איזה דבר סתר, חיים, 

אבל אינך כאן…" (האר"י, שער הגלגולים, דברים שאמר רגעים ספורים לפני פטירתו).

בין האר"י לבין תלמידו, רבי חיים ויטאל (רח"ו), נרקם קשר עמוק ומיוחד שבא

 לידי ביטוי בדברים המרגשים שאמר האר"י 

רגעים מספר לפני פטירתו.

בספר "שער הגלגולים", מספר על כך הרח"ו: "סיפר לי הרב יצחק הכהן, כי בעת פטירת מורי, כשיצאתי מאצלו, נכנס הרב 

יצחק הכהן, בכה לפניו ואמר: וכי זו היא התקווה שהיינו כולנו מתאווים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם?" 

השיב לו האר"י: "אילו מצאתי בכם אפילו צדיק גמור אחד בלבד, לא סלקוני מהעולם הזה קודם זמני".

הרב יצחק הכהן הבין מדבריו האחרונים של האר"י, כי רצה למסור דבר סתר לתלמידו, חיים ויטאל. הוא פנה אל האר"י 

בתחינה ושאל "מה נעשה מכאן ואילך?" ענה האר"י: "תאמר לחברים בשמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו 

שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרב חיים ויטאל יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר". אך התלמידים התקשו להשלים 

עם העובדה שמורם היקר עומד לעזוב אותם.

הרב יצחק הכהן המשיך ושאל את מורו בהתרגשות: "וכי אין עוד תקווה?". "אם תזכו אני אבוא ואלמדכם" — ענה האר"י. 

אך יצחק הכהן לא הבין את דבריו. "איך תבוא ותלמדנו, לאחר שאתה נפטר עתה מהעולם?!" שאל פעם נוספת. "אין לך עסק 

בנסתרות" השיב האר"י ותכף נפטר. תאריך פטירתו נקבע לה’ באב של"ב כתוצאה ממגפה, והוא בן 38 שנים בלבד.

כתבי האר"י

לאורך הדורות נזקקו תמיד גדולי המקובלים לתלמיד בעל נשמה מיוחדת, שדרכו יוכלו לגלות את השגותיהם הרוחניות 

לעולם. כמו רבי אבא שהיה לצידו של רשב"י כדי לרשום את דבריו ומהם נתחבר ספר הזוהר, כך רשם הרח"ו את דברי 

האר"י. האר"י מצידו, לא התיר לאף תלמיד מלבד רח"ו לכתוב את דבריו, באומרו שאיש מהתלמידים אינו מסוגל לרדת לסוף 

דעתו כמו רבי חיים ויטאל. כך רשם הרח"ו מפי מורו את כל התורה שידועה לנו כיום כקבלת האר"י.

בין ספריו המרכזיים ניתן למצוא את ספר "עץ החיים", המתאר את כל מערכת העולמות העליונים, וכן את "שמונה שערים", 

סדרת ספרים הכוללת בין היתר הסבר על גלגולי הנשמות.

הרח"ו לא הוסיף דבר מעצמו על דברי האר"י; בכל מקום שבו לא היה בטוח בהבנתו את דברי מורו, ציין זאת במפורש. לכן 

אין זה פלא שכתביו של חיים ויטאל נקראים כתבי האר"י. בעל הסולם מספר 

שרק כמה דורות לאחר פטירת הרח"ו ערכו תלמידיו את כתביו לספרים.

את ספרי הקבלה מלווה תמיד תהליך מסתורי של היעלמות וחשיפה. גם את כתבי האר"י, אופף המסתורין. מסופר כי עוד בחיי 

הרח"ו נגנבו שש מאות דפים מן הכתבים. כמו כן, לפני פטירתו ציווה הרח"ו על תלמידיו לקבור עימו חלק מהכתבים, וכל זאת 

משום שלא היה בטוח שהבין נכון את מה ששמע מפי האר"י.

ברבות הימים הוציאו תלמידי הרח"ו את הכתבים מן הקבר וסידרו ממנו 

את המהדורה הראשונה והשנייה של ספרו המפורסם ביותר של האר"י "עץ החיים".

הרשות לגלות

הופעתו של האר"י בעולמנו הביאה עימה תקופה חדשה של התפתחות רוחנית ואנושית. האר"י נמנה עם גדולי המקובלים 

והיה בין הראשונים שלהם ניתנה ה"רשות מלמעלה" לגלות את הקבלה לרבים.

 לא לחינם כתב בעל הסולם כי האר"י "העמיד בצד כל הראשונים שקדמוהו".

גדולתו הייתה בכך שהפך את הקבלה משיטה המיועדת ליחידי 

סגולה לשיטה המתאימה למספר רב של נשמות, המוכנות כעת לעלייה רוחנית.

 שיטת התיקון שייסד הובילה למפנה חסר תקדים בהתפתחותה הרוחנית של האנושות,

 ושינתה לחלוטין את פני ההיסטוריה.