האם מותר בשבת לקלף ביצים שיצאו מהחמין תחת ברז מים זורמים

 

תשובה: עיקר השאלה כאן האם יש בכוח הנוזל החם שעל הביצה או חום הביצה עצמה לבשל את המים הקרים הנשפכים עליה. התוס' שבת (מב. ד"ה נותן אדם חמין לתוך צונן), כ' וז"ל, ואפי' מכלי ראשון דחמין לתוך צונן אינו מבשל וכו', ולא משום דס"ל להך ברייתא דתתאה גבר כדפי' בקונט', דא"כ תקשה מהכא למ"ד עילאה גבר. ותו דלמ"ד תתאה גבר נמי הא מבשל כדי קליפה. אלא נראה כמ"ש ר"ת דחמין לתוך צונן משמע שהצוננים שלמטה מרובים, שדרך ליתן המועט במרובה, ולכך אין החמין המועטין מבשלים כלל לפי שמתערבין בצוננים המרובים ומתבטל חמימותן. אבל לא צונן לתוך חמין שהחמין שלמטה מרובים ומתערבים בהם הצוננים המועטים ומתבשלים, ע"כ. ומוכח שאם שופך מים קרים מרובים על מעט מים חמים לא שייך למימר תתאה גבר וליכא משום בישול. והוא אף לשאר הראשונים החולקים על התוס' (רשב"א, ר"ן), ע"ש ודו"ק. ואין לחוש שברגע ששפך מים קרים הגיעו המים ליד סולדת בו במגע של שניה אחת (וגם חום הביצה עצמה לא יכול לבשל המים מהטעם הנ"ל). וכן דמי למש"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ט חאו"ח סי' קח אות קסח. וכ"ה בשו"ת יביע אומר ח"ד חאו"ח סי' לג) להתיר לערות מים חמים מכלי ראשון לתוך כוס שיש בו רטיבות ואין צורך לייבש את הכוס לגמרי מכמה טעמים: א. הוי דבר שאינו מתכוין להרתיח את מיעוט הרטיבות שבכוס, ואף על פי שהוא פסיק רישיה, הוי פסיק רישיה דלא ניח"ל ב. לדעת רבים מהפוסקים עירוי אינו אלא ככלי שני, וכמ"ש התוס' שבת (לט. ד"ה כל) בשם הרשב"ם. וכן הוא בתוס' שבת (מב:) וכ"כ בחידושי הר"ן (שבת מב:) בשם הרא"ה. והמאירי (שבת מב. ופסחים ל.) מסיק שעירוי מכ"ר אינו מבשל, אלא רק מבליע ומפליט. ובחי' הרמב"ן (ע"ז עד:) מבואר דעירוי בשבת, פטור אבל אסור מדרבנן. והריטב"א (שבת מב:) כתב בשם הרמב"ן, שעירוי מכ"ר דינו ככלי שני ג. יש עוד לצרף דבנ"ד דהוי רטיבות בעלמא, הוי חצי שיעור, שלדעת החכם צבי (סי' פו) חצי שיעור במלאכות שבת הוי רק מדרבנן, ויש לו סיוע מהתוספתא (פ"ד דביצה) ומכמה ראשונים ואחרונים. ומכיון שאין ברטיבות הכוס אלא טיפות מים אחדות, שעלו מן הרחצה, ואין בהם השיעור שכתב הרמב"ם (רפ"ט מהל' שבת) שהוא כשיעור רחיצת אבר קטן. וע"י עירוי הו"ל תרי דרבנן בפסיק רישיה דלא ניח"ל, שיש להתיר, וכמו שכתבו התוס' (שבת קג סע"א), והרשב"א כתובות (ו.) ומהר"ם בתוס' יומא (לד:). הילכך יש להקל. וכן העלה בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' סז) דלדינא אין שום איסור בזה, שאין דרך בישול בכך, וגם אין כוונתו לבשל, וגם לא נהנה מזה, בכה"ג בודאי שלא גזרו רבנן בהכי, ושפיר נוהגים שלא לדקדק בזה, ע"ש. ואף שבשו"ת אגרות משה (חאו"ח סוס"י צג) כתב להחמיר בזה, אולם האגרות משה עצמו בכרך ו (דף קלז ע"ב אות יט) צידד צדדים להיתרא. וכן עיקר להתיר. וכן העלה הגרא"י ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' מ), ע"כ ע"ש. וכל הטעמים דלעיל שייכים גם בנדו"ד. ואף עדיפא מיניה דהכא שופך מים קרים על מעט חמים ולא אמרינן בכהאי גוונא תתאה גבר ואילו התם שופך מים חמים על מעט קרים, ואפ"ה שרי. עוד יש להוסיף בטעם להתיר לעשות כן דשמא מכיון שיצאה הביצה מכ"ר לאויר, דינה ככלי שני, שגוש להלכה דינו ככלי שני וכמו שפסק מרן זצ"ל בשו"ת יביע אומר (חי"א חאו"ח סי' לב) ובחזו"ע (ח"ד עמ' שסז). וכ"פ בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ל סט"ז) ושכן מנהג בני ספרד להקל, ע"ש מה שהוכיח מד' הש"ע (אלא שאני מסופק בזה מעט אחר שהביצה לא הונחה בכלי אלא היא מוחזקת ביד וליכא דפנות מקררות וכמו שכתבו הפוסקים בטעמא דכלי שני אינו מבשל, אף שהוא יד סולדת בו. אלא שיש לומר שעצם זה שיצאה הביצה מהקדרה