"אגרא דתעניתא צדקתא"

 

מאת הרב ישראל יעקב פרבר והרב יהודה לייב שטיסל מח"ס 'המנהג' 

   

מנהג קדום היה בכל התעניות, שגבאי צדקה הולך לגבות צדקה מאנשים, וכמו שכתב המהר"א טירנא ב"סידור המנהגים" (מנהג ר"ח אייר אות ד) שמנהג בני ישראל שהגבאים מן כל החברות שבקהילה הולכים עם הקופה בבית הכנסת ביום התענית. ומצינו כן כבר בגמרא (ברכות ו:), 'אגרא דתעניתא צדקתא', שעיקר שכר המתענים בתענית הוא על הצדקה, ורש"י מבאר שהכוונה לצדקה שנותנים במוצאי התענית לצורך פרנסת העניים שהתענו היום שיהיה להם מה לאכול.

ה'חיד"א' בספרו "שמחת הרגל" מביא רמז לזה, שבתיבת 'תענית' יש את המילה 'עני' באמצע, ומבחוץ את המילה 'תת', לרמז שיתנו לעני צדקה.

ומהר"א טירנא מבאר הטעם, כיון ששמואל סובר (תענית יא.) שכל היושב בתענית נקרא חוטא ולכן כשנותן צדקה ביום התענית יהיה לו שכר צדקה.

המאירי (שם) מבאר טעם המנהג ליתן צדקה ביום התענית, כיון שהתעניות נתקנו מפני התשובה, דהיינו שיתעורר האדם בסיבתם לתשובה ומעשים טובים, משום כן נותנים צדקה, שיתעורר האדם לנתינת צדקה ועשיית מעשים טובים שזו עיקר התענית.

המהרש"א מבאר המנהג, שכיון שהמתענה יש לו הנאה בממונו, שמרוויח הממון שהיה צריך להוציא כדי לאכול ולשתות ביום התענית, על כן יתן ממון זה לצדקה כדי שלא יהנה מזה. וכעין זה כותב ה"ליקוטי חבר בן חיים", שכיון שישנם בני אדם שממונם חביב עליהם יותר מגופם, ואם כן אין התענית קשה עליהם כל כך כמו שנותנים ממונם לצדקה, וממילא אין תעניתם שלמה רק ע"י שנותנים צדקה.

סכום הנתינה

בקהילות אשכנז הקפידו שכל חברי הקהילה ישתתפו במגבית זו, וכמנהג בימים ההם נהגו לגבות סכום קצוב מכל חברי הקהילה ללא יוצא מן הכלל, והסכום הושת בהתאם להערכת הגבאים את יכולתו הכלכלית של כל אחד ואחד. כן מצינו ב"סדר טרויש" שכותב: כשמזכירים תענית בימי שני וחמישי ושני לאחר פסח וסוכות, טוב לדחוק להפיס בעלי בתים בברכה לפרוע צדקה בתענית למתענה, דאגרא דתעניתא צדקתא, ויותר יש לגבות צדקה ממי שלא התענה שיהיה לו לכפרה, כי מנהג אבותינו תורה הוא ולא תיקנו כן לחינם.

זמן גביית הצדקה

המנהג הנפוץ היה לגבות את הצדקה בתפילת מנחה של התענית לפני קריאת התורה, וכמו שכתבו התוספות (מגילה כא.) הטעם שאומרים 'הפטרה' ביום התענית רק במנחה ולא בשחרית, משום דכתיב בה (ישעיה נו, א) 'שמרו משפט ועשו צדקה', ואגרא דתעניתא צדקתא לעת ערב, על כן נכון לאומרו בערב אחר שעשו צדקה. מדברי התוספות רואים שהמנהג היה ליתן בעת תפילת מנחה.

וב"אליה רבא" (סי' תקס"ו, ב) מבאר הטעם למה נותנים הצדקה בערב, בתפילת מנחה, ולא בבוקר, כדי שיוכלו לשער מה שהיה אוכל ביום התענית וזה יתן לעניים לערב.

לאידך מצינו שבאמסטרדם היה המנהג להסתובב עם קופת צדקה בשחרית לאחר אמירת הסליחות, ויש מקומות שהלכו בקופת צדקה בבוקר בעת שאמר החזן 'עננו'.

מכריזים כופר נפש

ב"פרי מגדים" (או"ח משבצות זהב סימן תקס"ו) מוסיף עוד פרטים אודות המנהג ליתן צדקה ביום התענית, שהמנהג היה להכריז ליתן 'כופר נפש', וכותב שלא יעשה כן בעת חזרת הש"ץ כי מבלבלין השומעים וצריכים לשמוע הברכות מפי הש"ץ