שאלה: כעת הזו שהחיילים ועם ישראל נמצאים בסכנה, מה עדיף: צום או תוספת בלימוד תורה באיכות או בכמות? (והשאלה היא גם לימי השובבי"ם)

 

 

תשובה: כתבנו על כך בספרינו אשרי האיש על מ"ח קנייני תורה (עמ' רטז) שעדיף להגביר את לימוד תורה באיכות או בכמות מאשר לעשות תעניות שמחלישות את האדם וגורמות למעט בלימוד, וכך היתה דעתו של מרן גדול הדורות רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל וכמו ששמענו ממרן הראש"ל רבינו יצחק יוסף שליט"א. ובפרט שאפשר לעשות תענית דיבור שהוא תיקון לתשובה על כל החטאים וכמובא במ"ב (סי' תקעא ס"ק ב). ועי' שם בס"ק ד שכתב על הא דהביא מרן (שם ס"ב) שת"ח אינו רשאי לישב בתענית. וכתב, היינו אפילו אם יכול לסבול התענית שאינו מזיקו ומ"מ מתמעט לימודו עי"ז. וכ"ז בשאין לו עוונות ידועים אבל ביש לו עוונות ידועים שצריך להתענות עליהם, גם ת"ח צריך להתענות ואפילו היכי שקשה לו התענית, ומ"מ א"צ לסגף עצמו כ"כ בתענית וילמוד יותר ממה שהיה רגיל וכעין זה איתא בתנחומא אם חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה ויחיה אם למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים ואם דף אחד ישנה שני דפין וכו', ע"ש. ובדורנו הדורות התמעטו ונחלשו וקשה לעמוד בכל התיקונים והתעניות שכתב רבנו האריז"ל, ולכן בימינו הדבר המועיל ביותר הוא עסק התורה וגמילות חסדים ואין צורך בתעניות וסיגופים (עי' בספר קריינתא דאגרתא ח"א עמ' קפב בשם הגר"א). ומקובל גם להורות כדברי הבעש"ט הקדוש (מפי תלמידו בעל התולדות יעקב יוסף) שעל ידי שאדם מתחזק באהבת תורה, אהבת ישראל, ואהבת הקב"ה, אין הוא צריך תעניות. ובספר בעל שם טוב (ח"ד הוצאת פאר מקדושים, ערך מקוה) כתב, שהכח שהוא מניח בתענית, יתן הכח ההוא בלימוד התורה ובתפילה שיתפלל בכל כוחו וכוונתו, ובזה ישיג ויבוא למדרגה, ע"ש. וכעין זה עי' באגרת התשובה לבעל התניא (איגרת התשובה פרק ג) שכתב, אכן כל זה באדם חזק ובריא שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו וכמו בדורות הראשונים. אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו שאפשר שיוכל לבוא לידי חולי או מיחוש ח"ו כמו בדורותינו אלה. אסור לו להרבות בתעניות, אפי' על כריתות ומיתות ב"ד ומכ"ש על מ"ע ומל"ת שאין בהן כרת. אלא כפי אשר ישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל. כי אפי' בדורות הראשונים בימי תנאים ואמוראים לא היו מתענין בכה"ג אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו ודלא מצי לצעורי נפשיה ומתענה נקרא חוטא בגמ' פ"ק דתענית. ואפי' מתענה על עבירות שבידו כדפרש"י שם וכדאיתא בגמ' פ"ק דזבחים שאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה וכו'. ומכ"ש מי שהוא בעל תורה שחוטא ונענש בכפליים כי מחמת חלישות התענית לא יוכל לעסוק בה כראוי. אלא מאי תקנתיה כדכתיב "וחטאך בצדקה פרוק". וכמ"ש הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י ג"פ וכו', והעשיר יוסיף לפי עשרו וכו', כמ"ש המ"א הלכות תענית וכו', ולפי שמספר הצומות המוזכרים בתיקוני תשובה הנ"ל רבו במאוד מאוד, לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה' להרבות מאוד מאוד בצדקה. מחמת חלישות הדור דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי, ע"ש. נמצא שגם בימים הללו, ימי מלחמה, וגם בימי השובבי"ם יש להתחזק בלימוד תורה ובשמירת המצוות, ואם רוצים להתענות, עדיף להתענות תענית דיבור שלא מחלישה את גופו של האדם ויוכל לעסוק בתורה ביתר עז וביתר שאת (ועוד כשמתענים תענית אכילה פעמים ובאים לידי כעס ודיבורים אסורים וכו' וכו', כידוע). וגם כשמתענים תענית דיבור, אין הכוונה לא לדבר כלל וכלל שהרי פעמים זה נצרך, כגון בעזרה בבית או עשיית חסד עם הזולת, ופעמים שאם נמנעים מלדבר כלל יכולים לפגוע בזולת, אלא שלא לדבר בדברים בטלים שאינם נצרכים כלל וכלל