שהחיינו על ריח טוב

 

שאלה: האם מברכים ברכת שהחיינו על ריח טוב שמתחדש משנה לשנה?

תשובה: ביארנו בהלכה הקודמת, שעל פרי חדש, כגון תותים או ענבים וכדומה, כאשר בא לאכול מהם בפעם הראשונה באותה שנה, מברך עליהם את הברכה הראוייה להם, ולמשל ברכת "בורא פרי העץ", ולאחר מכן מברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ולפיכך עלינו לדון, האם גם על ריח טוב המתחדש מידי שנה, כגון ריח של פרח "יסמין" הגדל רק בחודשי הקיץ, וכן ורדים ושושנים, שגם הם אינם גדלים אלא בחודשי הקיץ, האם גם עליהם יש לברך ברכת שהחיינו או לא?

והנה רבינו הרדב"ז, רבי דוד בן זמרא, כתב בתשובה, שריח טוב המתחדש משנה לשנה, כגון הורד והיסמין וכדומה, יש לברך עליו שהחיינו. ואף על פי שבכל מקום אנו יודעים שריח הוא אינו דבר חשוב, ויש לכך השלכה לכמה דינים, מכל מקום, לענין ההנאה מהריח, שתיקנו לנו רבותינו לברך עליה ברכות הריח, בודאי שהוא הדין שיש לברך עליהם ברכת שהחיינו, שמכיון שיש לאדם הנאה בריח, לכן עליו לברך על הריח, וכמו כן עליו לברך שהחיינו. והביאו דבריו להלכה כמה מגדולי הפוסקים.

אולם בספר "שיירי כנסת הגדולה", העיר על כך הרי עינינו הרואות שלא נוהגים לברך ברכת שהחיינו על ריח טוב. ונתן טעם לדבר. ובספר לחם חמודות כתב, שהטעם שאין אנו מברכים שהחיינו על ריח טוב, הוא מפני שהריח מביא להנאה מועטת, שהרי מטעם זה אין אנו מברכים "ברכה אחרונה" על ריח טוב, שהרי אין בו אלא הנאה מועטת, וכמו שכתב רש"י. ולכן גם לענין ברכת "שהחיינו", מכיון הנאה חשובה ומשמחת כל כך בריח טוב, לכן אין לברך שהחיינו על ריח טוב.

ועוד טעם נפלא למנהגינו שאין לברך שהחיינו על ריח טוב, כתב בספר לחם חמודות הנ"ל, בשם עמיתו הגאון רבי משה לוי דיין זצ"ל, שהרי הריח הטוב, גורם להנאה גם לנשמה, ולא רק לגוף, וכמו שנאמר בתהלים "כל הנשמה תהלל יה". ולכן לא שייך לברך ברכת "שהחיינו" על דבר שנוגע גם לנשמה, שהרי הנשמה היא נצחית, וגם לאחר שהאדם נפטר מן העולם ונחשב "מת", עדיין נשמתו חיה וקיימת. לפיכך אין לברך שהחיינו על ריח טוב המתחדש משנה לשנה, שעיקרו הוא הנאה לנשמה הנצחית.

ואמנם בשו"ת פעולת צדיק כתב שבילדותו ראה לרבותיו שהיו מברכים שהחיינו על הריח הטוב היוצא מהורדים. והאריך להצדיק את מנהג רבותיו בזה. מכל מקום להלכה פסק מרן החיד"א, שמכיון שכלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל", לכן אין לברך שהחיינו על ריח טוב. ועוד, שאילו האמת היתה כדעת הרדב"ז שיש לברך על ריח טוב, קצת קשה כיצד לא נזכר דין זה בדברי אף אחד מרבותינו הראשונים.

לכן להלכה אין לברך שהחיינו על ריח טוב, שמכל מקום לא יצאנו מידי מחלוקת בדבר. והרוצה להתחסד, רשאי לברך ברכת שהחיינו על ריח טוב, בלי "שם ומלכות", כלומר שלא יזכיר שם שמים בברכתו, אלא יאמר, "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"