פירות וירקות הגדלים בעציצים

 

על הפירות הגדלים על העצים, מברך "בורא פרי העץ", ועל ירקות הגדלים באדמה, מברך "בורא פרי האדמה".

כמהין ופטריות וגידולי מים
במשנה במסכת ברכות (דף מ:) שנינו, על דבר שאין גידולו מן הארץ מברך, "שהכל נהיה בדברו". ובגמרא אמרו, על כמהין ופטריות אומר, "שהכל נהיה בדברו". וטעם הדבר שאין אנו מברכים על פטריות בורא פרי האדמה, לפי שאין עיקר יניקתן של הפטריות מן הקרקע, אלא מן האויר, ולכן אי אפשר לומר עליהן, בורא פרי ה"אדמה", שהרי אינן מפרי האדמה. וכן פסק הרמב"ם (פ"ח ה"ח) ורבינו הטור ומרן השלחן ערוך (ריש סימן רד).

וכבר הזכרנו את הנדון הזה בלומדינו הלכות שביעית, והבאנו את פסק מרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שעל גידולי מים, כגון נבטים שהם גדלים בתוך כלים על גבי מים עם חומרי דישון בלבד,  יש לברך "שהכל נהיה בדברו". 

גידולי מים ועציצים בשביעית
ומכאן למדנו גם לגבי הלכות שנת השמיטה, שמותר מן הדין להנביט גרעין אבוקדו בתוך צנצנת מים, ואין בדבר איסור משום "זריעה" בשנת השמיטה, מאחר והתורה לא אסרה אלא זריעה בתוך עפר, אבל בתוך מים שאין בהם עפר, מעיקר הדין יש להקל בדבר.

ולגבי "עציץ שאינו נקוב", כלומר, עציץ שאין בקרקעיתו נקבים המחברים אותו אל הקרקע, כתבנו שאין דינו כדין קרקע ממש שיהיה אסור לזרוע בתוכו בשנת השמיטה, ומכל מקום רבותינו גזרו שלא לזרוע אפילו בעציץ שאינו נקוב בשביעית. כמו שביארנו.

עציצים שגדלים בהם פירות וירקות
ומכאן עלינו לדון, לגבי מי שגדלים בעציצים שלו מיני ירקות, או שיש אצלו חביות גדולות ובתוכן שתולים אילנות פרי, האם דין הפירות והירקות הללו שווה לפירות וירקות הגדלים בקרקע, כלומר, שברכתם "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה", או שמא יש לברך עליהם "שהכל נהיה בדברו", כדין גידולי מים, שהרי אין אלה "פירות האדמה" ממש?

ובאמת שהגאון החיי אדם (כלל נא סימן יז) כתב, שאם זרעו חטים בעציץ שאינו נקוב, ועשו מהם פת, אין מברכים על הפת "המוציא לחם מן הארץ", מאחר והעציץ אינו נקרא "ארץ". והביא ראיה לדבריו מהתלמוד ירושלמי. ולפי זה כתב, שנראה לו שאין מברכים על ירקות הגדלים בעציץ שאינו נקוב "בורא פרי האדמה", שאין "אדמה" אלא בדבר המחובר לקרקע, והביא ראיה לדבריו מהגמרא במסכת חולין.

אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל האריך קצת לדון בדברי החיי אדם, והביא בספרו (על הלכות ברכות עמוד קטז) את לשון הגאון רבי חיים פינטרימולי בכל ספר "פתח הדביר", שהאריך מאד לדון בדברי החיי אדם, ובסיום דבריו כתב כך: "על פת שנאפתה מחטים הגדלים בעציץ שאינו נקוב והוא מונח על הארץ, מברך "המוציא לחם מן הארץ", שגם לחם זה נחשב ללחם שגדל בארץ, ועל פרי האדמה הגדל בו מברך בורא פרי האדמה". (ובפתח הדביר (בסימן רו) מבואר עוד, שהוא הדין באילן הגדל בעציץ שאינו נקוב, שברכתו בורא פרי העץ).

אולם כל זה בעציץ שהוא מונח על גבי הקרקע שיש תחתיה עפר, אבל אם הוא מונח בבית על גבי קרקע מרוצפת, משמע מדברי הגאון בעל פתח הדביר, שאין לברך על הירקות "בורא פרי האדמה", אלא "שהכל נהיה בדברו", כדין גידולי מים. (ולמעשה צריך עיון בזה כשהעציץ אינו על קרקע).

ולסיכום: דבר שגידולו מן הארץ, כגון פירות וירקות, מברכים עליו את ברכתו הראוייה לו, "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה". ודבר הגדל בעציץ (שאינו נקוב) המונח על גבי הקרקע בחצר וכדומה, דינו כדין שאר הפירות והירקות, ומברכים עליו את ברכתו הראויה לו, בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה. גידולי מים, ברכתן שהכל נהיה בדברו.