פרשת השבוע בלק

מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (נערך על ידי נכדו הרה"ג יעקב ששון שליט"א) בפרשה נקרא, איך שבלק מלך מואב, שכר את בלעם בן בעור, שהיה מכשף גדול, כדי שיקלל את ישראל, אך הקדוש ברוך הוא הפר עצתו, וגרם לבלעם שיברך את ישראל. בתוך דבריו, אמר בלעם בן בעור: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל, כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל". מה פירוש הפסוק הזה? בלק, קרא לבלעם, ואמר לו, אתה קוסם גדול, אתה מכשף, ובכח הכישופים אתה יודע מה יהיה בעתיד. אך אלה היהודים, אין להם כשפים, יש להם "אורים ותומים", שהיו על לבו של הכהן הגדול, והם ניגשים אל הכהן, ושואלים על העתיד, והאותיות שבחושן מאירות, וכך יודעים את התשובה. ואלה האורים ותומים, היו משיבים בדברים נחרצים, ולא באופן שיש בו ספק. לא כן הקוסמים והמכשפים, שהרבה פעמים טועים בדבריהם, כמו שנאמר, "מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל", שהקדוש ברוך הוא מטעה אותם. הנה חרטומי מצרים, שהיו מכשפים גדולים, ראו בכח הכישופים שלהם, שעתיד מושיעם של ישראל ללקות במים. מה חשבו? מה פירוש הדברים שילקה במים? היו משוכנעים החרטומים, שמושיעם של ישראל עלול לטבוע במים, ולכן ציוה פרעה, "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", שהיו בטוחים שבמים יוכלו להמית את מושיעם של ישראל. אך מה היה באמת? מהם המים שראו החרטומים שמשה ילקה בהם? אלו "מי מריבה", שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה להוציא מים מן הסלע, אמר משה לישראל, "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים", ומפני שדיבר כך עם ישראל, נענש שלא הרשה לו ה' יתברך להכנס לארץ ישראל, וזו היתה הכוונה האמיתית בכך שמשה ילקה במים, אך הם טעו, וחשבו שהכוונה שיטבע במים. כך הם הכשפים וידיעת העתידות של הקוסמים, "מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל", אבל האורים ותומים, משיבים דברים נחרצים, דברים ברורים שלא יטעו בהם! אם כן, זהו פירוש תחילת הפסוק, כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל, כי לישראל אין ניחושים ולא קסמים, יש להם אורים ותומים, שמשיבים דברים נחרצים. אך עדיין מה פירוש המשך הפסוק, כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל, מה פירוש הדברים? לפני שבא בלעם וקילל את ישראל, היו אומות העולם תוהים, מהו כוחם של ישראל? במה הם מצליחים כל כך? הלכו לשאול את זקני מדין, שהיו מכירים את משה רבינו, שהרי משה היה במדין, אצל יתרו, לפני שהגיע למצרים לגאול את ישראל. אמרו להם חכמי מדין, זה משה, כוחו בפיו, וזהו כוחם של ישראל, בפה שלהם. שמעו כן הגויים ואמרו, אם כך, גם אנו, נביא את בלעם הקוסם, שכוחו בפיו, שהרי בזמן שנלחם סיחון במואב, שכר סיחון את בלעם שיקלל את מואב, ובלעם קילל אותם, וקללתו התקיימה, כמו שנאמר "אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ", לכן אמרו הגויים, כעת נשכור את בלעם שיקלל את ישראל, מה הם כוחם בפיהם, אף הוא כוחו בפיו! אך טעו אלה הטפשים טעות גדולה, וכי כוחם של ישראל רק בפיהם? הרי יש להם את הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו, והוא משך את לשונו של בלעם, שיברך את ישראל, כמו שאמר בלעם, "אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹקִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר"! כעת, לאחר שבירך בלעם את ישראל, אמר בלעם, מה עשינו? עד עתה, היו ישראל יכולים לחשוש, שמא יבוא נביאם של אומות העולם, ויקלל אותם בפיו, ועל ידי זה הם יפסידו במלחמה, אך עתה, שכבר בא בלעם לקללם, וראו ישראל שלא פעל בדבריו מאומה להזיקם, התחזקו יותר, ראו שאין מי שיכול לעמוד נגדם! המגיד מדובנא מביא על כך משל. היה שר אחד, מצביא, ובכל פעם שהיו לו מלחמות, היה מנצח, וכשהיו משליכים נגדו חיצים, היה מכופף את עצמו, וכך החצים היו עפים מעל ראשו, אך לא פגעו בו. בכל זאת, חשש השר, שמא פעם אחת ישליכו את החצים כנגד לבו, והרי בהחלט יתכן הדבר שיפגעו בו החצים, לכן היה חושש ומחפש דרך להנצל. והנה שמע השר שמועה מוזרה, שישנו מדען גדול, שיש לו משחה מיוחדת, ומי שמורח על גופו את המשחה, לא יוכלו החצים לפגוע בו. שמע, ויצא אל המדען הגדול, לקנות ממנו את המשחה. בא לפניו, ובאמת קיבל ממנו את המשחה, ומרח אותה על גופו. בדרכו חזרה לעירו, התנפלו עליו עדת שודדים, ראו מרכבה נאה והדורה, אמרו בודאי יש לאדם זה ממון רב, לכן החלו משליכים עליו חצים. והנה החצים פגעו בגופו, ונפלו בזה אחר זה! כילו השודדים את כל חציהם, וראו שאינם מנצחים, החלו לברוח! קרא אליהם השר, בואו בואו! בואו חביבים שלי, בואו, אדבר איתכם יפה! ניגשו אליו בזהירות, הוציא השר יין ישן לקראתם, אמר להם, בואו, נשתה לחיים! אמרו לו השודדים, הלא אנו באנו להרוג אותך, ואתה מציע לנו יין משובח? השיב להם השר, דעו, כי עתה חזרתי מבית המדען, שמכר לי משחה מיוחדת, ובכל הדרך, אמרתי בלבי, איזה פתי אני! איזה טיפש יאמין שיש משחה שתוכל להגן מן החצים! כך הצטערתי ששילמתי על המשחה הון תועפות, אך כעת, שיריתם עלי וראיתי שהמשחה הועילה בהחלט, הנני שמח שמחה גדולה, לכן בואו ונשתה לחיים! זהו המשל. והנמשל, אמר לו בלק לבלעם, כל הזמן אפשר היה לחשוב, שאדם שכוחו בפיו, יוכל לשלוט על ישראל, אבל עכשיו, כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל, כעת ידעו ישראל, מה פעל אל, איך שהקדוש ברוך הוא מושיע אותם, וכעת יתחזקו יותר נגד אויביהם. ממשיך הפסוק ואומר,"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא, לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה". לפני למעלה ממאה שנה, ברוסיה, שלט הצר העריץ, ניקולאי, שם רשעים ירקב, שהיה שונא ישראל. קרא אליו את שר החינוך שלו, וציוה עליו, שיגזור על כל היהודים, שמעתה יהיו מחוייבים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממשלתיים, ואסור יהיה לשלוח את הבנים לתלמודי תורה. שמע שר החינוך בקול הצר, וגזר על היהודים, שמעתה לא יוכלו ללמד תורה, וישלחו את כל הילדים לבתי הספר הממשלתיים. שמעו זאת רבני ישראל, ובכללם הגאון רבי יצחק מוואלאזין, והאדמו"ר רבי שמואל שניאורסון, שהיה רבם של חסידי חב"ד, ופרסמו לכל היהודים, לבל ישמעו בקול שר החינוך, ויתעלמו מדבריו. ראה הצר ניקולאי, שאין היהודים שומעים לגזירתו, זימן אליו את שר החינוך, וגער בו, כיצד אינך מסוגל להיות אחראי לקיים את גזירתי?! השיב לו השר, מה אעשה? הרבנים של היהודים מעזים פניהם להתנגד לגזירתי, והיהודים שומעים בקולם! גער בו הצר בתקיפות, וציוה עליו לקחת אחריות על הדברים, ולדאוג שהגזירה תתממש. מה עשה השר? זימן אליו את כל הרבנים היהודים, ועמד בפניהם ונאם, דברי נאצה וחירוף, "אתם הרבנים, אנשים בזויים ושפלים!, אנחנו מציעים לכם הצעה שהיא כמו טס של זהב, ואתם בועטים בה! אנחנו מאפשרים לכם שיהיו בניכם פרופסורים, דוקטורים, ואתם דוחים את דברינו! טפשים שכמותכם, אני תמה ומתפלא, בשביל מה ברא האלוקים עם שפל שכמוכם?!". שמעו הרבנים את דבריו, וכבשו פניהם בקרקע, התבונן בהם שר החינוך, והנה הוא רואה שרבי יצחק מוואלאזין, מחייך לעצמו. צרח עליו השר, אינך מתבייש? אתה מלגלג על דברי? השיב לו רבי יצחק, אני איני מזלזל, אני פשוט שמח! שאל אותו השר, מדוע אתה שמח? אני לא חושב שיש לך סיבות לשמוח! אמר לו רבי יצחק, אדוני השר, יש נביא אחד שלכם, ושמו בלעם, והוא אמר את מה שכבודו אומר, הוא אמר, כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל, כלומר, כעת יאמרו לישראל, מה פעל אל? בשביל מה ברא אומה כזו? אומר לנו בלעם, יבואו ימים שיאמרו כך לישראל, בשביל מה ברא אותם ה', אך ממשיך בלעם ואומר, מה יהיה תיכף לאחר מכן? הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא! כמו אריות יקומו! למדנו שלא לפחד ממך, שלא לחשוש מפני גזירתך! שמע זאת השר, וירד מ"הפודיום" כמו כלב, הלך ולא חזר. ומה פירוש המשך הדברים, "לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה"?, הפסוק מדבר על משה רבינו, שלא ישכב, כלומר, לא יפטר מן העולם, עד "יאכל טרף", ועד ש"דם חללים ישתה". אמר ה' למשה, "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים, אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ", רק אחרי שיאכל טרף, ודם חללים ישתה, יפטר מן העולם, ומי הוא הטרף? זה הטרף, טריפה, זה בלעם הרשע, שהיה אומר שם של טומאה, והיה מרחף באויר, ובא פנחס להורגו, ופרח בלעם והתעופף לו, וכתוב בזוהר הקדוש, שכמו כן פנחס, אמר שם המפורש ופרח באויר גם הוא, והיה רודף אחרי בלעם, עד שהכהו והפילו לארץ והרג אותו. "ודם חללים ישתה", אלו חמשת מלכי מדין, שהרגו אותם ישראל בחיי משה רבינו. זה פירוש הפסוקים. שרק אחר כך נפטר משה רבינו. ככה הקדוש ברוך הוא ינקום בכל שונאי ישראל הרשעים, שהקדוש ברוך הוא יודע מי הם ומה יש בלבם, כי הוא יודע מחשבות, ישיב להם מנה אחת אפיים על שנאתם, ויאבד אותם מן העולם. אנחנו נקווה שיבוא משיח צדקינו, במהרה בימינו, אמן. שבת שלום!