דין שינוי מקום לזמן מה, בכוונה לחזור לאחר מכן

למדנו, שמי שיצא מביתו בשעה שהיה אוכל, והלך לביתו של חבירו הנמצא בבנין הסמוך, הרי אם יחפוץ לאכול עוד, יהיה חייב לחזור ולברך על מה שאוכל. והבאנו פרטי דינים רבים בזה. וכתבנו, שדין זה שייך דוקא כשהיה אוכל דבר שאין חיוב לברך עליו ברכה אחרונה במקום האכילה, למשל פירות וירקות, שאין חיוב לברך עליהם ברכה אחרונה "בורא נפשות" במקום האכילה, אלא רשאי לברך עליהם בכל מקום שירצה. ולכן כל שיצא ממקום האכילה, מיד "נגמרה סעודתו" וחייב לברך שנית כשירצה להמשיך לאכול. אבל אם היה אוכל דבר שחובה לברך עליו במקומו, כגון פת לחם, שחייבים לברך עליה ברכת המזון במקום האכילה, אז אף שיצא ממקומו אינו מברך שוב כשירצה להמשיך לאכול, שהואיל והוא מחוייב לחזור למקומו הראשון לברך "ברכת המזון", ממילא עזיבת המקום אינה נחשבת לו לסיום הסעודה, וכל הזמן הוא באותה סעודה, ולכן אינו חוזר לברך שנית.

מי שנאלץ לצאת מביתו מחמת אזעקה
ומעתה נבא לדון בשאלה שנשאלנו לפני כמה שנים מתושב אחת הערים בדרום הארץ, במי שהיה יושב לאכול סעודה עם פת בביתו, ולפתע נשמע קול האזעקה, ומיד יצא אותו אדם מביתו וירד למקלט הנמצא סמוך לבנין בו הוא מתגורר. ולאחר כמה דקות עלה בחזרה לביתו וברצונו להמשיך לאכול, האם הוא צריך לברך שנית על מה שאוכל או לא?

ולכאורה היה נראה לחייבו לברך שנית, מפני שכל מה שאמרנו שאינו חוזר לברך כאשר אוכל פת, זהו דוקא במקום שחייב לחזור לברך במקומו הראשון, שהואיל וחייב לחזור למקום האכילה, עזיבת המקום אינה נחשבת לו כסיום הסעודה, אולם כל מה שאמרנו שחייב לחזור לברך במקום האכילה היינו דוקא במקרה שעזב את מקום האכילה במזיד (בכוונה), אבל במקרה שעזב את מקום האכילה באונס, כגון במקרה שלנו, שיצא לאונסו שלא מרצונו ממקום הסעודה, כבר פסק מרן השלחן ערוך (בסי' קפד) שאינו חייב לחזור לברך ברכת המזון במקומו הראשון. וממילא יש מקום לומר שעל אף שהיה אוכל פת, כל שעזב את מקומו באונס, חייב לחזור ולברך אם ירצה להמשיך באכילתו, שהרי אינו חייב לחזור למקומו, ודינו כדין מי שהיה אוכל פירות ועזב את מקומו שחייב לחזור ולברך כשירצה להמשיך באכילתו. ויש עוד להאריך בזה.

תשובת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל
ומכל מקום, כיון שהשאלה נוגעת לרבים, פנינו בשאלה זו לפני מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, והוא השיב לנו שלהלכה יש להורות שכשיחזור למקומו הראשון אינו חייב לחזור ולברך שנית. וטעמו בזה, לפי שדומה הדבר למה שכתב רבינו הריטב"א בחידושיו למסכת סוכה (מה:), וזו לשונו: "וכיוצא בזה לענין ברכת הנהנין, כשעמד בתוך הסעודה על דעת לחזור לאלתר (לחזור מיד), שאינו טעון ברכה לאחריו ולא לפניו, ולקביעותו חזר". ומבואר אם כן בדבר הריטב"א, שאף שאנו אומרים שכל יציאה ממקום הסעודה נחשבת כסיום הסעודה, זהו דוקא כשיוצא סתם ואינו חושב לחזור שוב למקום האכילה, אבל אם יוצא לזמן מועט, ובדעתו לחזור לסעודה, היציאה אינה נחשבת לו לסיום סעודה, וממילא הברכה הראשונה שבירך בתחילת האכילה עדיין פוטרת אותו מלברך.

ומכאן לנדון דנן, אדם שהיה מוכרח לצאת ממקום האכילה ולרדת למקלט מפני אימת הטילים (לא תקום פעמיים צרה), הואיל ובדעתו לחזור מיד להמשיך באכילתו, ובפרט שאינו יוצא בכלל לרצונו, כשיחזור למקומו אינו צריך לחזור לברך על מה שאוכל.

וכאן המקום להזכיר, כמה שמרן רבינו זצ"ל, עם גדולתו וקדושתו, היה יורד אל העם, והיה מתעניין בפעילות של ה"הלכה יומית" ברשת האינטרנט, והיה מדריך אותנו ומבקש לעורר בענינים שונים העומדים על הפרק. ולמרות שמדובר בטכנולוגיות חדשות ודברים שהיו זרים למרן זצ"ל, בכל זאת היה מעודד אותנו לפעול בדרך זו, כי אסור להזניח שטח זה לפעילות של מבלי העולם לבדם, ובכל מקום עלינו להשפיע דבר ה', לזכות את הרבים, ולהפיץ את תורת ה' בכל מקום ומקום.