תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ד

 

מנהג איסור תספורת
מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב.

אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב, אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך. אולם אלה מהספרדים שלומדים או גרים בסביבת אשכנזים, ורוצים להחמיר בזה, רשאים להחמיר. (כמו שכתב בספר חזון עובדיה ארבע תעניות).

ושבוע שחל בו תשעה באב, פירושו, השבוע שבתוכו חלה תענית תשעה באב, מיום ראשון ואילך. ולדוגמא השנה, שיחול יום תשעה באב ביום שלישי (עוד כמעט שלושה שבועות), הרי שמיום ראשון שלפניו, נוהגים כל מנהגי האבלות השייכים לשבוע שחל בו תשעה באב.

תספורת לנשים
לענין תספורת לנשים בשבוע שחל בו למנהג הספרדים, או בכל ימי בין המצרים למנהג האשכזים, נחלקו הפוסקים כיצד יש לנהוג. ובאמת שהדבר תלוי במחלוקת אחרת, וכפי שנבאר:

נחלקו הפוסקים, לענין אשה שאבלה על אחד משבעת קרוביה (אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ובעל), האם אסור לה להסתפר, כשם שלאנשים אסור להסתפר, או שאיסור זה אינו נוהג באשה.

ולהלכה, מרן השלחן ערוך, אשר הספרדים וכל בני עדות המזרח הולכים לאורו, פסק שאין איסור תספורת נוהג באשה. ועל כן תיכף אחר שבעת ימי האבל, מותר לאשה להסתפר. אבל הרמ"א, שלפי הוראותיו הולכים האשכנזים היוצאים ביד רמ"א, פסק שאיסור תספורת נוהג גם בנשים.

ולפי זה נראה, שלדעת מרן השלחן ערוך, ולמנהג הספרדים, אין איסור תספורת נוהג בנשים גם בשבוע שחל בו תשעה באב. אבל למנהג האשכנזים היוצאים ביד רמ"א, אף הנשים בכלל איסור זה. וכן פסק הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ועוד מגדולי הפוסקים.

ומכל מקום יש מרבני האשכנזים שכתבו, שאף על פי שבאבלות ממש, מנהגם הוא שגם הנשים אינן מסתפרות, מכל מקום בבין המצרים רשאיות הנשים להקל בזה, כי אין תוקף מנהג האבלות חמור כל כך מצד הדין, רק בתורת מנהג, כמו שביארנו. אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, שאז איסור התספורת הוא מתקנת  חכמי המשנה ממש, ולא רק מחמת המנהג, אין לחלק בין אנשים לנשים.

ולמעשה: מנהג האשכנזים לאסור תספורת בכל ימי בין המצרים. והספרדים מחמירים בזה רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ולגבי נשים, אף מן האשכנזים המיקלות בזה, יש להן על מה לסמוך.