ההנהגה הראויה לימי ראש השנה – מנהג מרן זצ"ל

 

נוהגים לאכול בימי ראש השנה, בשר שמן ודברים מתוקים, ככתוב בספר נחמיה "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו".

ואין מתענין כלל בראש השנה, ומכל מקום לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם ותהי יראת ה' על פניהם. ויש נוהגים בשעת ברכת המוציא לטבל הפת בדבש או בסוכר. וכתב בספר כף החיים שיטבל הפת גם במלח כמנהגו בכל השנה. ויש נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה. משום שאגוז גימטריא חטא (בלא אל"ף), ועל פי הקבלה נוהגים שלא לאכול ענבים שחורים בראש השנה, ודווקא שחורים, אבל לבנים (כלומר ירוקים), מותר, ואדרבא סימן טוב הם. ויש נוהגים שלא לאכול בראש השנה מאכל מריר או חמוץ או חריף, וכן כתוב בתשובות הגאונים שלא לאכול מאכל חריף.

נהגו שלא לישון ביום ראש השנה, (דהיינו שינת צהרים וכדומה), שאין זה נאה לישון ביום שבו ספרי חיים וספרי מתים לפניו נפתחים. ואמרו בתלמוד ירושלמי שהישן בראש השנה גורם לכך שמזלו ישן. ולכן ישתדל כל אדם לקום בימי ראש השנה בעלות השחר, ולכל הפחות עם הנץ החמה, ויתכונן לתפילה בכוונה כראוי. ואם הוא עייף ומוכרח לישון, מותר לישון אחר חצות היום. וכן כתב רבנו חיים ויטאל, שרבו האר"י ז"ל נהג לישון בראש השנה אחר חצות היום.

מלבד כל עניני ה"סימנים" שעושים בימי ראש השנה, וכפי שיבואר עוד בהלכה הבאה, יש לאדם להשתדל להיות שמח בסעודות ראש השנה, ולא לבא לידי עצבות חס ושלום. ויש לנהוג עם בני ביתו בשמחה ובנחת, ולהזהר שלא לאבד את הזמן על דברים בטלים. וכבר כתבו הפוסקים, שהיושב בטל ועוסק בשיחה בטלה וכדומה, דומה כאילו ישן, ואדרבא עדיף לו שיישן, משישוח שיחה בטלה.
ויש נוהגים לסיים בראש השנה שתי פעמים את כל התהילים, שיש בתהילים ק"נ פרקים, ופעמיים ק"נ עולה למניין "כפר", (כי כפר בגימטריא שלוש מאות). וכתב בספר בן איש חי שיש נוהגים ללמוד בליל ראש השנה אחר הסעודה מסכת ראש השנה עם פירוש רבנו עובדיה מברטנורא, ומנהג יפה הוא.

וכתב עוד רבנו יוסף חיים זצ"ל בספר בן איש חי, שיזהר אדם שלא יבא לידי כעס בראש השנה, שמלבד האיסור לכעוס בכל השנה, אין זה סימן טוב לאדם להיות כעוס בימים אלו, ויזהר שלא יכעס אפילו בליבו. לכן על כל אדם להיות חכם עיניו בראשו, להכין עצמו מראש שיהיה שמח ביום ראש השנה, שאפילו אם יכעיסוהו באיזה דבר, הוא יהיה גבור לשלוט ברוחו שלא לבא לידי כעס.

ובספר אביר הרועים (ח"א) הזכרנו, שלא היה יום אחד בכל ימות השנה, כמו יום ראש השנה, שהיה מרן זצ"ל שמח בו באופן מיוחד, והיתה השמחה מאירה את פניו, והיה מאיר פנים באופן מיוחד לכל אדם, בסבלנות רבה, ומבלי שום הקפדה. ובראש השנה היה נוהג בחיבה יתירה עם הבאים לקבל את ברכתו, כי אין ראוי לבוא לידי שום קפדנות ביום זה, וסימן טוב הוא לנהוג ביום זה בשמחה, יותר מכל שאר הסימנים שאנו עושים. ומכל מקום בודאי שהכל היה נעשה בחרדת הקודש, בבחינת "וגילו ברעדה", כי היום הוא יום דין. זכותו תגן עלינו, אמן.