פרטים בענין כבוד הורים אחרי פטירתם

שאלה: מה התועלת באמירת "הריני כפרת משכבו אחר פטירת ההורים? והאם יש אופן שצריך לומר "הריני כפרת משכבו" גם לאחר שנים עשר חודש מהפטירה?  כיבוד הורים אחר פטירתם בגמרא במסכת קדושין (דף לא:) אמרו, "מכבדו בחייו ומכבדו במותו", כלומר, כשם שיש חיוב לכבד את ההורים בעודם בחיים, כמו כן יש חיוב לכבדם אחרי פטירתם. וכבוד זה, אינו שייך במאכל ומשקה כמו שלמדנו לגבי הורים חיים, אלא מכבדם בענינים אחרים, כמו שנבאר. אמירת "הריני כפרת משכבו" וכבר הבאנו דברי רבותינו בברייתא (קידושין לא:): היה אומר דבר שמועה מפיו, יאמר "כך אמר אבא הריני כפרת משכבו". (דהיינו, בכל פעם שמזכיר את אביו אחר מותו שיוסיף "הריני כפרת משכבו" ופירוש מילים אלו, "עלי יבוא כל רע הראוי לבוא על נפשו".) במה דברים אמורים? תוך שנים עשר חודש מפטירתו, אבל לאחר שנים עשר חודש אומר "אבי זכרונו לברכה". והטעם שאינו ממשיך לומר "הריני כפרת משכבו" גם לאחר שנים עשר חודש, הוא משום שמשפט רשעים בגיהינם הוא שנים עשר חודש, ולאחר מכן אין טעם כבר למילים אלו, שהרי כבר לא באה רעה על נפש אביו. (ואף שיש רשעים שנידונים לזמנים ארוכים יותר, מכל מקום כך המשפט בדרך כלל בגיהנם, ואין לחוש שמא אביו נענש יותר מכך). והזכרנו את דברי מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שאינו חייב לומר "הריני כפרת משכבו" ושאר כיבודים כאלה, אלא כשאומר בשם אביו איזה דבר הלכה, וכלשון הברייתא "היה אומר דבר שמועה מפיו", שלשון דבר שמועה היינו דברי תורה דווקא, אבל כשמזכיר מאביו דבר במילי דעלמא שאינם דברי תורה אין צריך להוסיף מילים אלו. וכן כשמזכיר בשם אמו איזה הנהגה טובה שהייתה לה וכדומה, צריך להוסיף מילים אלו. וכגון שמספר אודותיה שנהגה לברך על הדלקת נרות שבת קודם ההדלקה כדעת מרן השולחן ערוך, וכן כל כיוצא בזה. כשמזכיר את הוריו במכתב עוד כתב מרן הרב זצוק"ל בספרו חזון עובדיה על הלכות אבלות (חלק ג' עמוד קצו), שיש לדון אם גם כאשר מזכיר את הוריו במכתב, עליו לכתוב "הריני כפרת משכבו", או שאין חיוב בדבר אלא כאשר מזכירם בפיו. והביא דברי הרמ"א בספר דרכי משה שכתב בזו הלשון "אמנם, אני ראיתי בספרי הפוסקים ובנמוקי יוסף, שכתבו דינים בשם רבותיהם, וכשהזכירום כתבו, הכ"מ", כלומר, גם בכתב היו מציינים "הכ"מ", שהוא ראשי תיבות "הריני כפרת משכבו". וכן בספר בני שמואל להגאון מהר"ש חיון, שהיה מגדולי הפוסקים לפני למעלה משלוש מאות שנה, כשמזכיר דברי זקנו (סבא שלו) המהרשד"ם, מזכירו בתוספת המילים, "הריני כפרת משכבו", הואיל והדברים נכתבו בתוך שנת האבל על סבו ורבו, המהרשד"ם. בראש השנה וביום הכפורים ובראש השנה וביום הכפורים, כשמזכיר את שם הוריו, עליו להוסיף "הריני כפרת משכבו" אפילו שעברו כבר שנים עשר חודש מפטירתם, הואיל ובימים אלה ספרי מתים פתוחים לפני ה' יתברך, שכולם נדונים בימים אלה, גם המתים, ולכן ראוי להוסיף מילים אלה אחר הזכרת שמותיהם. התועלת שבאמירת "הריני כפרת משכבו" כתב הגאון רבי משה פיינשטיין, שבהוספת מילים אלה, לא מועיל הבן במאומה להוריו, כי באמת, אם נידונו ההורים לעונש על מעשיהם, בודאי שמספר מילים שאומר הבן, לא יעבירו את העונש עליו, אלא (כמו שנאמר בספר יחזקאל), "צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה". ואין תועלת באמירת מילים אלה, אלא הם לשון כבוד בלבד. ובספר "בצל החכמה" חלק על דבריו, שאם כן, איך יתכן שיצוו חכמינו לומר דבר מן השפה ולחוץ, שאין בו כל תועלת. ולכן פירש, שעל ידי כך שהבן מתאמץ לקיים מצוה ולכבד את הוריו, זכות מצוה זו תגן על ההורים להנצל מדין גיהנם. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל הסביר עוד, שבכך שהבן מזכיר שהוא מקבל עליו את עונשם של ההורים, הרי שהוא מתכוין באמירתו לקבל עליו תשובה שלימה, לשמור שבת וכשרות וכדומה, וזכות זו מביאה לכך שהיסורים עוזבים את ההורים. והביא ראיות לדבריו.