הלכה יומית שלא ידקדק יותר מדי

 

שלא ידקדק אדם עם בניו יותר מדאי
כתב רבינו הרמב"ם:
"אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָּךְ נִצְטַוִּינוּ (לכבד את ההורים, מכל מקום,), אָסוּר לָאָדָם לְהַכְבִּיד עֻלּוֹ עַל בָּנָיו וּלְדַקְדַּק בִּכְבוֹדוֹ עִמָּהֶם, שֶׁלֹּא יְבִיאֵם לִידֵי מִכְשׁוֹל, אֵלָא יִמְחֹל וְיִתְעַלַּם, שֶׁהָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹדוֹ מָחוּל".

כלומר, למרות שהבנים חייבים לכבד את ההורים, מכל מקום, אם ההורים ימחלו על כבודם, הרי הם רשאים לעשות זאת, ועל ידי זה ינצלו הבנים ממכשול. וכדברי הרמב"ם פסקו גם הטור ומרן השלחן ערוך.

אב שמחל על בזיונו
ומה שכתב הרמב"ם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול", דבריו לקוחים מהגמרא במסכת קידושין (דף לב.) אמר רבי יצחק בר שילא, אמר רב מתנה, אמר רב חסדא, האב שמחל על כבודו כבודו מחול, כלומר, אם רוצה האב לוותר לבניו על כבודו, רשאי לעשות כן. אבל על "בזיונו", האב אינו יכול למחול. ולמשל, אב שנותן רשות לבניו לקללו ולגדפו וכדומה, אין לו סמכות לתת רשות כזו, שהמקלל את אביו ואמו חייב סקילה, ולא שייך בזה נתינת רשות כלל.

ולכן אסור לאב לאפשר לבניו לקרוא לו בשמו הפרטי, כפי שיש איזה אנשים מקצה המחנה שהחלו לפרוץ גדר בענין זה. משום שהקריאה לאביו בשמו, אף היא בכלל "בזיון", שהרי אין רגילות בכלל שיקראו הבנים לאביהם בשמו הפרטי, והדבר צורם מאד לכל אדם בר דעת, ולכן ענין זה נחשב כ"בזיון" להורים, שלא שייך למחול על דבר כזה.

האיסור להכות את הבנים כשהם גדולים בשנים
אמרו רבותינו בגמרא במסכת מועד קטן (דף יז.), המכה לבנו גדול חייב נדוי, דקא עבר משום לפני עור לא תתן מכשול. כלומר, המכה את בנו כשהוא כבר גדול בשנים, חייב נדוי, משום שהוא עובר על איסור של "לפני עור לא תתן מכשול". הואיל וטבע האדם שכאשר הוא סופג מכות, הוא נוטה להשיב מלחמה שערה. ולכן, אם יקבל הבן בגדלותו מכות מאביו או מאמו, הוא עלול בנקל להכשל באיסור חמור ולהכותם בחזרה. ולכן יש להזהר מאד, שלא להכות את הילדים הללו, כי הדבר עלול להביא לידי מכשול, שהם עלולים להחזיר מכות ממש, או לגדף, וכן כל כיוצא בזה, והכל לפי טבעו של הילד.

והדברים אמורים לא רק כלפי עונשים כמו מכות, שהיו רגילים בהם בדורות הקודמים, אלא אפילו עונשים אחרים, יש להזהר שלא להכביד בהם יותר מדאי. ולפעמים אפילו ילד בן שבע או שמונה שנים, כאשר מפריזים על המדה ומשיתים עליו עונשים קשים מנשוא, הוא עלול להתריס כנגד הוריו, ויש להזהר בזה.

בן שהוריו מכבדים אותו במאכל ומשקה
נשאל מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, אודות בן הנכנס לבקר בבית הוריו, והם מגישים לפניו כיבוד, כוס קפה עם עוגיות ומגדנות, האם רשאי לקחת מהם, משום שרצונם של ההורים זהו כבודם, או שמא אינו רשאי. ולאחר משא ומתן בדברי הפוסקים בזה העלה, שרשאי הבן לקבל מידם מה שהם מגישים לפניו, אחר בקשת המחילה מכבודם על שטרחו בשבילו, אולם אם אביו תלמיד חכם, יסרב לקחת מידו, עד שיפציר בו לקבל, כדי להראות שהדבר קשה בעיניו על שטורח בשבילו, ורק אחר הפצרת אביו יקבל מידו עם בקשת מחילה ודברי פיוס.

חכם כבודו מחול
כשם שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול, כמו כן חכם (כלומר, תלמיד חכם) שמחל על כבודו, כבודו מחול, אבל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. וכן ראשי תיבות "חכם" הם: ח'כם כ'בודו מ'חול, ו"מלך" ראשי תיבות, כ'בודו ל'א מ'חול (בהיפוך האותיות "מלך").