כלי פסח - המשך

ביארנו , השתמש בפסח בכלים שלא נבלע בהם חמץ, כלומר, כלים חדשים (או מיוחדים לפסח), או כלים שהם כשרו לפסח. ובדרך כלל דרך ההכשר של הכלי הוא כדרך שימוש בו.

צלחות וקערות ממתכת או פלסטיק, ששמים מאכלים חמים, אבל לא משתמשים ככללי ראשון ממש, דהיינו שהדרך היא שכששמים מאכל, יוצקים אותו לתוכן מתוך סיר אחר, (שאותו סיר הוא היה הכלי הראשון שרתחו בו המים) הכשרן הוא החשמל כדרך שימוש, דהיינו על ידי שיערו (מחורת מים, מכל) המים), וכל האפשר להכשירם על ידי העלה ממש, דהיינו להטבילן בתוך מים רותחים בכלי שהם רותחים בו.

מחבת, שמטגנים בה מאכלי חמץ בשמן, נחלקו בו הפוסקים אם דינו כדין סיר שמבשלין בו תבשילים של חמץ שדי לו בהגעלה, או שמא מכיון שאין בו נוזלים כל כך, דינו כדין שיפודים שצריכים ליבון על ידי אש. ומנהג הספרים הוא שדי למחבת בהגעלה, למי לנהג האשכנזים יש להצריך ליבון באש למחבת. וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שאף למנהג האשכנזים אין להצריך מחבת תרתח על ידי אש עד שהיא תאדים אלא די בליבון קל, דהיינו שהמח בת תתחמם עד שאם ישימו עליה קש הוא ישרף.

כלי שלא השתמשו בו ברותחין, כלי כסף, וכן המקרר והמקפיא וכדומה, הם צריכים שום הכשר, ודי להם בניקוי היטב בלבד.

כלי זכוכית, הם צריכים הכשר כלל, ולדעת מרן השלחן ערוך די להם בשטיפה כהוגן, אך מנהג האשכנזים להחמיר בזה. וכבר הזכרנו מחלוקת בה זולכות בשר וחלב.

יש קהילות של ספרדים, שנהגו בחוץ לארץ להחמיר שלא להשתמש בכלי זכוכית של כל השנה בימות הפסח. אולם לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, לאחר שאותם בני הקהילות עלו לארץ ישראל, הרי הם רשאים מיד לבטל את המנהגם, ולנהוג בכל הדינים כדעת מרן השלחן ערוך, שהרי חומרא שלא על פי דעת מרן, בארץ ישראל שהיא מקומו של מרן, אינו כדין, כי הארץ יש בזה שמץ מרן חס ושלום בכבוד.

כלי חרס אין להם שום הכשר כלל ואף אם ילבנם היטב באש, לעולם הם עומדים באיסורם. וכן כלי פורצלן, אף למנהג הספרדים, דינם ככלי חרס ולא מועיל להם שום הכשר.

יש להשתדל ככל האפשר שהכלים יוגעלו לאחר שיעברו עליהם עשרים וארבע שעות בלי שימוש. ומותר להגעיל כלי חלב וכלי בשר בזה אחר זה, בתוך כלי גדול.