ההלל השנה בחג הפסח

 

בתוספתא (פ"ג דסוכה) שנינו: שמנה עשר יום ולילה קוראים בהם את ההלל, ואלו הם: שמונת ימי חג הסוכות, שמונת ימי חנוכה, יום טוב הראשון של פסח, ולילו, ויום טוב של עצרת. וכן מבואר עוד בדברי חז"ל, ובמסכת סופרים (פרק כהלכה לבחירה ט) שנינו: "לקומצו, מה לעצרת. וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו". ומבואר אם כן שיש מקור למנהג הספרדים ובני ארץ ישראל, שנוהגים לומר הלל שלם "בברכה" בלי פסח לאחר תפלת ערבית. וכן כתב הטור (בסימן תעג): "ומה טוב ומה נעים המנהג שנוהגים לקרות ההלל בצבור בבית הכנסת בליל פסח בברכה, ויש לו סמך במסכת סופרים". והנה הדבר ברור שעיקר אמירת ההלל בליל פסח היא משום הנס של יציאת מצרים, שבו יצאנו מעבדות לחירות, וכמו שאמרו בירושלמי (פסחים פרק ההלכה ה): אמר רבי לוי, נתן הקדוש ברוך הוא כח בקולו של פרעה בלילה ההוא, והיה קולו מהלך בכל מצרים, והיה אומר: קומו צאו מתוך עמי! לשעבר הייתם עבדי פרעה, מכאן ואילך אתם עבדי ה'! באותה שעה פתחו ואמרו: הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה', ולא עבדי פרעה! בכל דור ודור חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ועוד טעם נוסף יש באמירת ההלל בליל אומרים פסח, שבני ישראל בהיותם במצרים, היו את ההלל בשעה ששחטו את קרבן הפסח. ומנהג זה הובא הרבה בדברי רבותינו והמקובלים, שהאריכו בשבח המנהג לומר הלל בליל פסח לפני הקידוש, כי יסודתו בהררי קודש. וכן נהגו רבים מגדולי גאוני אשכנז, ועל צבאם הגאון בעל נודע ביהודה שהיה לאחר התפלה, אף שהציבור בעירו לא היו אומרים הלל, כי נהגו כספק הרמ"א. (תשובה מאהבה סימן צ). והנה בכל החגים, אין מנשים מברכות על קריאת ההלל, שהרי ההלל בכלל הוא מצוות עשה זמן גרמן (שתלויות בזמן שהנשים פטורות מהן, כמו שכתבו התוספות במסכת סוכה (לח.), אבל בליל פסח, שהנשים חייבות דעת בכל המצוות של הסדר, כתב מרן רבי שנויה עובד יוסף יחו לדצוק את" (סימ"ש) ההלל בברכותיו בליל פסח "לפני הקידוש", כלומר לפני תחילת ליל הסדר. וזה הזמן היחידי בשנה שהנשים מברכות על ההלל, וצריכות לקרוא את הכל בברכות ממש, שהרי הן היו באותו הנס, ואף הן מחויבות בכל מצוות ליל פסח, ואדרבא, הלא בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, ובזכותן עתידים להגאל.